<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רבינו הקדוש</h1>
<h2>דף נט.</h2>
רבינו הקדוש היה שמו יהודה בנו של רשב"ג, כמו שכתבתי בתחילת הספר, [ושם] כתבתי מאיזה טעם פעמים קורהו ר' יהודה הנשיא. ומעשה שלו פרשת גדולתו כתבתי בתחילת הספר מפני מה גדלו אנטונינוס המלך. ומימות משה ועד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד [גיטין נ"ט ע"א]. והוא שימש לפני תלמידי ר"ע לפני ר' שמעון ולפני ר' אלעזר, כההיא כשהיינו לומדין תורה אצל ר' שמעון בתקוע [שבת קמ"ז ע"ב]. ומיהו פרכינן במנחות בשלהי פרק ר' ישמעאל [ע"ב ע"א] ורבי לאו תלמידיה דר"ש הוא והתניא א"ר כשהיינו למידין תורה אצל ר' שמעון בתקוע היינו מעלין לו שמן ואלונטית מחצר לגג ומגג לקרפף וכו'. ובתחילת הקומץ רבה [י"ח ע"א] תניא א"ר כשהלכתי למצת מידותי אצל ר' אלעזר בן שמוע ואמרי לה למצת מידותיו של ר' אלעזר וכו', ובפרק כיצד מעברין בתחילתו [עירובין כ"ג ע"א] א"ר כשהייתי לומד תורה אצל ר' אלעזר בן שמוע היינו יושבין ששה ששה באמה אחת.
ואע"ג דגרסינן בס"פ הערל [יבמות פ"ד ע"א] תניא רבי אומר כשהלכתי ללמוד תורה אצל ר' אלעזר בן שמוע חברו עלי תלמידיו כתרנגולין של בית בקיא ולא הניחוני ללמוד אלא דבר אחד במשנתינו וכו'. י"ל דמתחילה רצו למחות בו ולבסוף קבל פניו שהרי מיצת מידותיו לפניו.
ואף תלמידו של ר' מאיר היה. כמו שכתבתי בסדר אחרים, כמו שכתב ר' שרירא גאון בסדר שלו, סתם מתניתין ודאי ר' מאיר היא ולא ר' מאיר אמרה מלבו אלא ההוא אורחא דגמרא רבי מר' מאיר וכו' עיין התם.
ואף תלמידו של ר' יהודא בר אלעאי היה דגרסי' בפ' המנחות והנסכים [ק"ג ע"ב] מעשה בפרידה של בית רבי, ובשקלים פרק שלשה פרקים [פ"ג ה"ב] מעשה בפרידת רבי שמתה וכו' עד ר' יהודא מוריינא דבי נשיאה הוה ואורי ליה בשמעתיה. ובגמרא דידן [מגילה כ' ע"א] ובירושלמי פרק הקורא את המגילה למפרע [פ"ב ה"ה] אמר ר' יהודא קטן הייתי וקריתיה לפני ר' טרפון אמרו לו קטן היית ואין עדות לקטן, א"ר מעשה שקריתיה לפני ר' יהודא באושא אמרו לו אין זו ראיה שהוא מתיר. ובפ' ערבי פסחים ירושלמי [פ"י ה"א] ר' יודה נשיא סחה וצחא שאיל לר' מנא כגון דאנא צחי מהו דנשתי, [א"ל] תני ר' חייא לא יטעום אדם כלום עד שתחשך. א"ר לוי האוכל מצה בערב פסח כבא על ארוסתו בבית חמיו והבא על ארוסתו בבית חמיו לוקה. תני ר' יודה בן פתירה אמר בין חמץ בין מצה אסורה, ר' סימן בש"ר יהושע ב"ל לא הוה אכיל לא חמץ ולא מצה. לא חמץ מן הדה דר' יהודא בן פתירה, ולא מצה מן הדה דר' לוי, ורבי תלמידיה דר' יהודה [בן פתירא] הוה, לא תלמידיה דר' יעקב בן קורשיי הוה אלא רבי בכור הוה, א"ר תנחומא לא מן הדא [אלא מן הדה] דרבי איסתנס הוה מן דהוא (לא) אכול ביממא לא הוה אכיל בליליא, ולזה לא הוה אכיל ביממא כדי שיכנס למצה בתאשה.
בירושלמי דאלו הן הנחנקין בתחילתו [סנהדרין פי"א ה"ג] תני ר' שמעון בן מנסיא הנוי והכח והעושר והחכמה והכבוד והשיבה והבנים לצדיקים הנייה להן והנייה לעולם, א"ר יוחנן כל שבע מדות שאמרו חכמים בצדיקים כולם היו ברבי. ומאן הוא ר' יהודא הנשיא. א"ר אבהו הוא רבי הוא ר' יהודא הנשיא הוא רבינו הקדוש. ובפ' במה מדליקין [שבת ל"ב ע"ב] ר' יהודא הנשיא מני רבי, הלכה על שלש עבירות. ואיתא נמי בקידושין פ"ג גבי האומר לאשה ובגמרא [ס"ג ע"א] כולהו סבירא להו אין מקנה דבר שלא בא לעולם, וליחשוב ר' יהודא הנשיא ומשני היינו רבי.
וכמה מיני מעלות היה ברבי ומיני קדושה וזכה שקראוהו רבינו הקדוש רבינו קראוהו כי מימות משה ועד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד [גיטין נ"ט ע"א]. וגדול הדור היה בתורה, שהרי ר' ישמעאל בר' יוסי היה ממלא מקום אבותיו בתורה ובמעשים, ובא ללמוד תורה מפי רבי כדאיתא בפ' מצות חליצה [יבמות ק"ה ע"ב] ממעשה דאבדן. ואע"ג דשלח לדביתהו דר' אלעזר בר' שמעון כששלח לדבר, נהי דבתורה גדול ממני [ב"מ פ"ד ע"ב]. מדלא פרכינן [גיטין נ"ט ע"א] והא הוה ר' אלעזר בר שמעון, איכא למימר כולהו שני אמרינן. הרי רבי גדול דורו היה. וקראוהו רבי וקדוש על שם שלא הכניס ידו תחת אבנטו ולא נסתכל מימיו במילתו [שבת קי"ח ע"ב] וכ"ש בשל אחרים כמו שכתבתי במעשה דאנטונינוס, דא"ל בדידי לא אסתכלת בדידך אסתכל. כדאיתא בירושלמי דמגילה פ' בני העיר [פ"ב ה"ג]. אבל נחום איש קודש קדשים, דהיינו ר' מנחם בר סימאי [ע"ז נ' ע"א] כדלקמן בע"ה על סדר מנחם, לא קראוהו רבינו איש קודש קדשים [לפי] שהיו אחיו, בניו של ר' יוסי בר חלפתא [גדולים] בתורה כמוהו. ומעלה של קדושה היתה בו שאפילו בצורה לא נסתכל וקיים אל תפנו אל האלילים. ובסדר רב הונא בר חייא כתבתי כי בירושלמי דמס' תרומות פרק התורם קשות [פ"ג ה"א] משמע דאע"ג דפסיק התם הלכה כרבי מחבירו חוץ מר' אלעזר בן שמעון, מיהו בגמרא דידן [כתובות נ"א ע"א] לא משמע הכי כמו שכתבתי בסדר איסי. ובפרק כל היד [נדה י"ד ע"ב] גרסינן, דאמר רבי ישמעאל ב"ר יוסי לרבי חמא בר ביסא היאך מניחין דברי הרב, דהיינו רבי יוסי, דמשמע דרבי תלמידיה דרבי יוסי הוה. ואיהו רבי חמא סבר רבי ריש מתיבתא הוה ושכיחי רבנן קמיה, מחדדן שמעתיה.
